🧠 תשובות סמוטריץ' לשאלות אבו עלי 🧠

מעניין בהחלט לראות את ההבדל הגדול בין הסגנון ובתוכן בין התשובות של הציונות הדתית לתשובות של זהות (או של וינטר). בתור מפלגה שלא בדיוק ישבה על הגדר לאורך המלחמה, התשובות שלה מתמקדות במה שכבר נעשה, וגם בנוגע למה שהם רוצים לעשות יש התייחסות יותר גדולה למגבלות המציאות (בחלק מהסעיפים).

בכלל, זה חמוד לראות שסמוטריץ' לא הצליח להתאפק, והוא היחיד שהתשובות שלו מחולקות לכמה פסקאות לכל שאלה, ובצדק - אלה לא שאלות לתשובות של פסקה אחת. 📝

עזה והחמאס

סמוטריץ' לא מציע כאן לספח את כל עזה, או להגר אותה לחלל. הוא מדבר על סיפוח עד הקו הצהוב, והקמת יישובים ב"עוטף עזה החדש". הטענה היא שהסיפוח והקמת היישובים יביאו לייאוש אמיתי בקרב העזתים, ויתנו רוח גבית מובהקת להגירה.

זו תכנית, שבעיניי יש בה שילוב של פרגמטיות עם חזון שלא ראיתי עד כה אצל שאר נציגי הימין:

1. שליטה ישראלית צבאית מלאה על כל עזה.
2. סיפוח של רוב עזה עד הקו הצהוב.
3. יישובים בחלק הישראלי המסופח.
4. תכנית הגירה לשאר השטח.

גם כאן אי אפשר שלא להיזכר בכך שיש מחיר מדיני לשבירת ההסכמים שלנו בערבות אמריקאית ביחס לעזה, וגם כאן זה נראה כאילו מדלגים מעל המחיר הזה. אבל לפחות יש כאן התייחסות ישירה יותר לשאלת הפרקטיקה במגבלות המציאות.

בנוגע ללבנון ולחיזבאללה

כאן סמוטריץ' לא מסביר איך הוא מתכוון להתמודד עם החיזבאללה בהמשך, אלא מה הוא מתכוון לעשות בלבנון, שזה לספח את כל השטח עד הקו הצהוב.

כמו שאתם יודעים, אני תומך גדול מאוד בסיפוח לבנון, ואני כמובן מסכים עם סמוטריץ' שזו הדרך לניצחון, אבל בלבנון השאלה עולה ביתר שאת: מה המסגרת המדינית שבה הרעיון הזה אמור לצאת לפועל, ומה עושים עם ההסכמים הקיימים?

מעבר לכך, גם שאלת החיזבאללה עצמה וכל מה שנשאר מעבר לקו הצהוב בעינה עומדת.

יו"ש והרשות הפלסטינית

במידה מסויימת זה החלק הכי חלש מבין ה-4, כי כאן סמוטריץ' - בצדק גמור - מדגיש לאורך פסקאות שלמות על הדברים הבאמת מדהימים שהוא עשה ביהודה ושומרון לאורך הקדנציה, והרבה פחות מה הוא רוצה לעשות שם.

ההכרזה הכללית על ריבונות מלאה וסיפוח ושליטה ישראלית על כל השטח היא כללית מאוד - אפילו יותר כללית מאשר אצל ווינטר.

איראן

כאן מתבטא אפילו יותר מאשר אצל ווינטר העניין של "השארת השאלה לנתניהו". זו לא בדיוק האשמה, כן? סמוטריץ' הוא חבר קבינט, ויודע שזו לא שאלה שהוא הולך להחליט בה, והוא גם יודע שאם הוא כותב משהו - יש לזה משקל גדול בהרבה מאשר אם מישהו אחר כותב. ובכל זאת, שימו לב כמה מאופקת התכנית:

"תגובה עוצמתית, כואבת ונחושה, תוך המשך פגיעה ביכולות המשטר וערעור יציבותו" - וגם זה רק במידה ונותקף.

יש כאן פער גדול מאוד בין מטרת העל של "הפלת המשטר הרצחני של האייתוללות באיראן" שהוצגה בשורה הראשונה, לבין שורת הסיכום שמדברת על תגובות נחרצות במידה ונותקף.

עם זאת, ההצעה הקונקרטית האקטיבית היא לאו דווקא רעיון רע: "המשך הלחץ הכלכלי עד שהמשטר יקרוס מבפנים" - זו בהחלט אופציה לא מופרכת, במיוחד בהינתן העובדה שאיראן זה משחק קבוצתי עם ארצות הברית.