🧠 התשובות של זהות לאתגר של אבו עלי 🧠

במובן מסוים, התפוח (אני) לא נופל רחוק מהעץ שלו (זהות). כפי שחלקכם יודעים, היו לי יד ורגל בניסוח המצע של מפלגת זהות על כרעיו ועל קרבו. פרשתי ממפלגת זהות לפני 7 שנים בעיקר מסיבות של אכזבה מרה מההתנהלות הפוליטית החיצונית והפנימית (אני עדיין מופתע מהדיל הטוב שפייגלין חתם בבחירות האלה). לא פרשתי בגלל ויכוחים אידיאולוגיים מרים, ולכן, זה לא יפתיע אתכם שהקווים הכלליים של תשובות מפלגות זהות לא צורמים לי - פרט לדבריהם על לבנון. מה שצורם לי, כרגיל, זה חוסר ההתייחסות להשלכות של התכניות ולשאלות המתבקשות עליהן.

בנוגע לפתיחה

זהות כותבים שהיעד שלהם הוא מדיניות שתוביל לשינוי תפיסה, והפיכת ישראל למעצמה אזורית, בעלת חופש פעולה וריבונות מוחלטת.

אני כולי בעד שינוי תפיסה כזה, וזה משתקף בערוץ שלי השכם והערב. עם זאת, אני כרגע לא פוליטיקאי אלא אנליסט, ולכן אני אעיר שזה "קצת" יומרני. לאף מעצמה אזורית או אפילו מעצמת על אין חופש פעולה וריבונות מוחלטת. אנחנו לא מעצמת על, וגם מעצמה אזורית אנחנו רק בשלבי התהוות. עדיין - צריך לסמן את היעד וזהות עושה את זה.

1. עזה והחמאס

זהות מדברים על יוזמה ישראלית ברורה להגירת העזתים, ולאחר מכן החלת ריבונות ישראלית מלאה, וזאת תוך ביטול משתמע של כל ההסכמים שכובלים את ישראל ביחס לעזה.

אני, כמובן, בעד, אבל זה מעלה שאלות שחשוב להבין שהן שם:

1. ההגירה לא תהיה מלאה - כל עוד לא מדובר בגירוש, ולא יהיה מדובר בגירוש. מה יעלה בגורלם האזרחי של הנותרים? (התשובה של זהות באופן מסורתי היא תושבות קבע).

2. מה המחיר המדיני שהגיוני להסכים לשלם עבור הפרת ההתחייבויות שלנו כלפי עזה? יש מחיר לדברים כאלה, וצריך לדעת שלא כל מחיר אפשר לשלם, כי לא לכל מחיר יש גיבוי ציבורי, ולפעמים גם אם יש גיבוי ציבורי עדיף להימנע.

2. יהודה ושומרון והרש"פ

זהות, כדרכה, מדברת על ביטול הסכמי אוסלו ופירוק מלא של הרש"פ ומנגנוני התיאום איתה, והחלת ריבונות ישראלית מלאה על כל השטח.

השאלות בנוגע לעזה רלוונטיות גם כאן ביהודה ושומרון.

מצד אחד, ההתחייבויות הבינלאומיות שלנו ביחס לרש"פ הן לא משמעותיות, אבל מצד שני ביטול מיידי במפגיע של הרש"פ ככל הנראה יפרק גם את הסכמי אברהם כי הוא יקרע את החבל עם האמירויות. אני לאו דווקא נגד, אבל צריך להבין את המחיר. שלא לדבר על המחיר הבינלאומי הכללי.

מצד שני, ביהודה ושומרון אין אזור מלחמה מוכה אסון, וממילא אין הגירה מאסיבית ורצון להגר באופן כולל. הערבים ביו"ש חיים יותר טוב מרוב הערבים בארצותיהם. מה יעלה בגורלם מבחינה פוליטית לאחר החלת הריבונות?

לבנון וחיזבאללה

כאן אני חולק מכל וכל על התפיסה שמפלגת זהות מציגה. בנוגע ללבנון הם מדברים בעיניי בשפת הקונספציה: קונספציית הרלוונטיות של מדינת לבנון כמדינה, וההומוגניות שלה כעם.

למה שאני ארצה לגבות מחיר ממדינת לבנון כולה? אני לא רוצה, כי אני לא מצפה מהם לכלום. אני רוצה שמדינת לבנון תתפרק לגורמיה, ותאפשר לי להתנהל בנפרד עם הנוצרים (והדרוזים?), ובנפרד עם השיעים והסונים האויבים.

ובכלל, מה קרה פתאום לדיון על מדינאות מתוך חיבור לארץ ישראל? אני מסכים עם מדיניות הסיפוח של השטח הדרום לבנוני, כמובן, אבל דווקא כאן היה המקום להדגיש שזה נעשה מתוך זיקה לארץ ישראל, ומנגד כדאי היה גם לדבר על ההשלכות המדיניות.

בגישה שלי - הרבה יותר סביר להחיל ריבונות על לבנון, כי אנחנו חותרים בגלוי לפירוקה. בגישה של זהות אי אפשר לספח את השטח שלה, כי הרי אתה מכיר בה בתור הריבון.

איראן

השמדה טוטאלית של התשתיות האיראניות כפי שמפלגת זהות מציעה כאן מעלה שתי שאלות:

האם אין כאן שיכרון כח טכני? המפלגה שמדברת יותר מכולם על כך שאין נצחונות מהאוויר, פתאום מדברת על כך שחיל האוויר יוכל לעשות כל מה שהוא רוצה, וזה לא נכון מבחינה פרקטית.

מנגד, ברור שניתן לגרום לנזקים אדירים לתעשיית הנפט האיראנית ולכל התשתיות שלה, אבל זה יגרום תגובה מוכחת של השמדת התשתיות של המדינות השכנות, ואז כבר קשה לומר שזו החלטה שאנחנו יכולים לקבל ב"ריבונות מלאה", כי יש עוד כמה גורמים שיש להם מה לומר בנושא.

עם זאת, ברור מאליו שאנחנו צריכים להכות בתשתיות האלה. זהות מתפרצת כאן לדלת פתוחה. ישראל רצתה בכך כבר בשאגת הארי ונחסמה. לא ברור לי מאליו שאפילו זהות היו לוחצים על הכפתור אל מול וטו אמריקאי גלוי ומלא.

לסיכום

הגישה הכללית היא נכונה פרט לעניין לבנון. הבעייה המרכזית, כדרכו של "הימין הקשה", היא הנטייה לפנות אל הקהל הביתי המצומצם מבלי לספק תשובות להשלכות של מדיניות החוץ הזאת על מדינת ישראל, בהינתן העובדה שלא כל הישראלים מוכנים לשלם על המדיניות הזאת מחיר.

לחלק מהשאלות האלה יש תשובות טובות - לרבות מהן התשובות לא משכנעות במיוחד.

הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!