🧠 דוגמה מהפוליטיקה לאסטרטגיה כפויה 🧠

אני מפציר בכם לא להתייחס לזה בהקשר הפוליטי הישיר. זו פשוט דוגמה טובה ונקייה מכדי לא להגיד עליה משהו, שאני לא בטוח שברור לכולם. זו דוגמה נפלאה איך המציאות ממש מכתיבה את האסטרטגיה בכח.

הירי בתוך הנגמ"ש

הנה סרטון של הדמוקרטים שבו הם עוקצים ומטילים חשד ורפש על כל שאר האנשים בגוש המתנגדים לנתניהו, שזה בעצם... כל מפלגה שהיא לא מפלגת הדמוקרטים והרשימות הערביות.

למה הם עושים את זה? הם הרי נפגשו ביחד והחליטו ביחד שהקמפיין יתמקד כולו נגד הגוש השני מבלי לריב ביניהם. התשובה היא לא בגלל שהם לא מתאפקים. התשובה היא שזו האופציה היחידה ההגיונית עבורם בקמפיין.

התשובה ברורה מאליה

אייזנקוט, בנט וליברמן כמעט לא מפסידים כלום מלא לתקוף את המפלגות בגוש שלהן (אם כי הם לא מתאפקים), כי אצלם יש אופציה אמיתית כלשהי לגייס קולות מהימין מרכז ואולי אפילו מהימין.

לדמוקרטים אין את האפשרות הזו בכלל. אין אף אחד מבין מצביעי הימין-מרכז ששוקל אותם כאופציה. אין להם מה לחפש בשדות המרכז. כל הקולות שעשויים ללכת אליהם נמצאים עמוק בתוך הגוש, ולכן ברור שהאסטרטגיה היעילה היחידה עבורם היא לתקוף מפלגות בתוך הגוש.

אין מצביע שמתלבט בין הליכוד לבין יאיר גולן. יש הרבה מצביעים שמתלבטים בין אייזנקוט לבין יאיר גולן. אז במי יאיר גולן אמור להתמקד?

זה כל כך פשוט, שאין טעם אפילו להתעכב על זה. דוגמה יפה ונקייה מהחיים למצב שבו הסיטואציה לא משאירה הרבה ברירות בנוגע לאסטרטגיה שבה אתה צריך לנקוט.