‏פרסומי ההתרעות עובדים על שיטת הנפח. ככל שיש יותר פרסומים, הם יגדשו את הנחל ואז כבר לא צריך לדייק בפרטים או אפילו לשלוט בהם. גם אם חלקי הפאזל לא באמת מתחברים כפי שאנו רוצים, נלחץ אותם מספיק חזק והם יתחברו כי אנחנו רוצים לראות אותם מתחברים.

‏אני אחזור שוב בפעם ה-100, שלדעתי נתניהו אחראי לכשל האסטרטגי, ולכן עצם הדיון על התרעות טקטיות ביחס אליו מחמיץ את כל העניין.

‏אבל לגופו של עניין - תראו מה קרה כאן.

‏מתוארות שתי התרעות טקטיות.

‏אחת מהציר של דחלאן-בן זאיד שהגיעו לשב״כ, ואחר כך על פי הטענה בן זאיד התקשר לנתניהו כדי לוודא שהמסר אכן הועבר. למעשה, זו לא הייתה התרעה אלא איום שנתבקשו להעביר מפי סינוואר שהם יצפו לרעידת אדמה עד סוף ספטמבר 2023.

‏וההתרעה השניה הגיעה מהציר של המצרים, שגם היא הועברה לשב״כ. וגם על כך עודכן ראש הממשלה.

‏הנרטיב ששלומי אלדר ניסה למכור היה שנתניהו קיבל את ההתרעות הללו והסתיר אותן מראשי זרועות הביטחון.

‏כך אלדר מסגר את האירוע: ״נתניהו קיבל התרעה מפורשת ימים לפני 7 באוקטובר, אך לא עדכן את צה"ל ושב"כ״.

‏כדי לא להכביד בטקסט - אני אתעלם מהפער בין הפרסום המקורי של אלדר לבין הפרסום הנוכחי שכבר נקב בתאריך ״עד סוף ספטמבר״, ומהשאלה (והתשובה הברור מאליה) למה הפרט המשמעותי הזה לא הוצג על ידי אלדר מלכתחילה.

‏ההתרעה של המצרים הייתה ידועה לשב״כ, וההתרעה של בן זאיד בפני נתניהו בשיחה המדוברת הייתה רק וידוא שהשב״כ אכן קיבל את ההתרעה ושהנושא מטופל.

‏אלדר בהחלטה פוליטית רומז שאם נתניהו היה מעביר את ההתרעות לשב״כ ולצה״ל - אולי הטבח היה נמנע.

‏זה אבסורד מוחלט. הרי ההתרעות עברו בכיוון ההפוך, מהשב״כ לנתניהו. נניח שהתקיימה שיחה בין בן זאיד לנתניהו כדי לוודא שהשב״כ אכן קיבל את ההתרעה - איך אם השב״כ היה יודע שנתניהו קיבל שיחה שמטרתה לוודא שהשב״כ קיבל את ההתרעה היה משנה משהו?

‏מעבר לכך - השב״כ טעה בניתוח האיום, ופירש אותו באופן שגוי כאילו שהוא עוסק בחטיפת אליזבט צורקוב. יש לנתניהו אחריות מיניסטריאלית בוודאי על המחדל הזה כמו על יתר המחדלים, אבל בסוף זו טעות מודיעינית מובהקת. היא לא טעות של נתניהו אלא של השב״כ.

‏גם ההתרעה המצרית לשב״כ עוברת בימים אלו אבולוציה לא הגונה. הרי ההתרעה של המצרים הייתה: עזה על סף פיצוץ, אתם חייבים להגדיל את ההקלות ההומניטריות. אלא מה? זה בדיוק מה שצה״ל והשב״כ עשו בהוראת נתניהו. כלומר, נתניהו לא זלזל בהתרעה הזו אלא הקשיב לה. נתניהו הקשיב להתרעה המצרית וקנה שקט באמצעות ״הקלות הומניטריות״

‏רק שהבעיה לא הייתה בהתרעה כזו או אחרת ובאי הקשבה להתרעה כזו או אחרת, אלא בעצם הקונספציה של קניית שקט ושל מדיניות הסבבים והרחקת המלחמה בכל מחיר.

‏ועכשיו לצלע החסרה: מרוב רצון לקדם נרטיב פוליטי, הפרסומים עשו את ההפך ומקדמים את הנרטיב של נתניהו של ״לא העירו אותי״. קודם כל - הפרסומים מבליטים ומדגישים שוב ושוב את המחדל הטקטי במקום את המחדל האסטרטגי. אבל מעבר לכך - הפרסומים הללו למעשה ממחישים את המחדל דווקא של השב״כ.
‏המפרסמים לא מצליחים להבין למה לא כולם נוהרים אחרי צליבת נתניהו בעקבות הפרסומים.

‏הרי בסופו של דבר, גם אחרי הניסיון להכתיב נרטיב פוליטי, יוצא ששב״כ וצה״ל הכירו את כל ההתרעות הללו. אלא שבניגוד לדרג המדיני - הם הכירו גם את ההתרעות המודיעיניות הממשיות באותו ליל שבעה באוקטובר. ועדיין למרות הכל נשארו שבויים בקונספציה.

‏למרות שהם הכירו את האיום של סינוואר, למרות שהם הכירו את ההתרעה המצרית - הם שקטו על השמרים בליל השבעה באוקטובר, גם כשההתרעה החלה להיקלט בעוד ועוד כלים מודיעיניים של ישראל. הם לא שינו את היערכות הכוחות, לא תגברו כוחות. לא עבדו בסנכרון ראוי ביניהם. לא השתמשו ביכולות מודיעיניות שהיו יכולים להשתמש בהן. הם לא ביקשו הנחיות מהדרג המדיני, ואפילו לא עדכנו את הדרג המדיני בכל הרגעים הקריטיים באותו לילה. גם כשהבינו שיש אפשרות ממשית לפלישה מוגבלת על ידי חמאס - הם בחרו להמשיך את הדיון לאחר השעה 8:00. ישיבה שלאסוננו מעולם לא התקיימה, כי החמאס כבר פלש פלישה מלאה עוד קודם לכן.