🧠 התשובות של גנץ לאבו עלי 🧠

ככלל, אני חושב שהתשובות של גנץ הן העדות הכי טובה עד כה לשינוי מפת הערכים והאינטואיציות בשיח הישראלי. הדברים של גנץ לאבו עלי - אלה דברים שהיו יכולים לנחות יפה מאוד באזור החיוג של סמוטריץ' לפני שמחת תורה, אבל כאן אנחנו שומעים אותן ישירות מ"הדובר של הישראליות הממלכתית".

עזה והחמאס

גנץ מפתיע כאן, ומאגף "מימין" גם את ליברמן וגם את בנט, כאשר הוא מכריז שהוא היה הראשון שדיבר על החשיבות הקריטית של לקיחת השטח, ושאין באמת אלטרנטיבה לשלטון צבאי ישראלי על הרצועה עם אוטונומיה פלסטינית מוגבלת. מבין כל המפלגות שדיברו עד כה הוא היחיד שאומר את זה במפורש.

הוא אמנם לא מדבר על הגירה ועל התיישבות, אבל הוא דווקא כן מדבר על עצם הממשל הצבאי, ולא מנסה למכור לישראלים דוד קסום שיבוא ויגאל אותנו מן הצורך להתעסק עם העזתים.

לבנון וחיזבאללה

גם כאן, גנץ פותח בקדושת השטח: ישראל צריכה להחזיק את הקו הצהוב הלבנוני עד ביאת המשיח. משתמע מדבריו שהנורלמליזציה עם מדינת לבנון זה טוב ויופה, אבל לא על חשבון השטח הסטרילי שישראל כבשה.

הוא אמנם מזכיר את הנורמליזציה עם מדינת לבנון, אבל המנטרה הקבועה של המלחמה בחיזבאללה באמצעות מדינת לבנון מופיעה אצלו כלאחר יד, והתקווה שלו מכל העניין היא "החלשת החיזבאללה" גרידא. עיקר כובד המשקל הוא על החזקת השטח.

יהודה ושומרון והרש"פ

כאן מגיע הסעיף הכי מרשים והכי מוזר: גנץ נשבע אמונים לתכנית טראמפ. גנץ, כידוע התגאה בכך שהוא סיכל את החלת הריבונות הישראלית ביו"ש לפני 6 שנים, בכך שהוא הסביר לאמריקאים את הסכנות של המהלך.

אבל כאן זה גנץ אחר. כאן אנחנו פוגשים את גנץ כמתנגד נחרץ למדינה פלסטינית, ותומך נלהב של שליטה בטחונית ישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון (בסתירה לקיומה של הרשות הפלסטינית).

הוא גם לא מדבר על גושי התיישבות, כפי שהיה מקובל במרכז ואפילו במרכז ימין. הוא מדבר על הקריטיות של ההתיישבות בדרום הר חברון, בגב ההר, ועל חיזוק ההתיישבות ב-E1. מישהו בכלל חושב בארץ אחרת?

ימות המשיח של אנשי גב ההר הגיעו בהחלט. מהאנשים הכי מושמצים במדינה לאורך שנים, פתאום הם הופכים להיות "אזורי החיץ של ישראל" אפילו במצע של גנץ.

מה שלא מופיע כאן - זו המילה ריבונות. גנץ פורס בהקשר של יו"ש מצע בטחוניסטי קלאסי, שהרשות הפלסטינית במסגרתו כאילו לא קיימת בכלל. בהרבה מובנים אפשר היה לדמיין שמדובר במצע של האגף הניצי של מפלגת העבודה מבחירות 1984 שלפני אוסלו והאינתיפאדה הראשונה.

איראן

גם כאן בולט הריאליזם הבטחוניסטי, שלמען האמת היה קצת חסר בתשובות של המפלגות האחרות: "אנחנו נמצאים במערכה של שנים", ולא ברור מאליו שאנחנו יכולים להביא לנפילת המשטר שם, אבל אנחנו צריכים להתגייס לכך בכל יכולתנו.

אין קסמים להפלת המשטר האיראני. יש צורך במאבק נחוש עם אורך נשימה. גנץ לא מתפתה לזרוק עלינו סיסמאות שיפילו את השלטון באיראן, אבל צריך גם לזכור שבפסקה הזאת הוא מגייס את אורך המאבק עם איראן לעצם הצורך להצביע לו ולאסטרטגיה הפוליטית שלו.

למען האמת, דווקא יש דברים שיכולים לגרום לאיראן ליפול יחסית מהר. עצם נפילתו של משטר האייתוללות באיראן לא חייב להימדד בשנים כלל וכלל.

לסיכום

גנץ מאז כניסתו לפוליטיקה ביקש לשקף מיינסטרים ישראלי בטחוניסטי. אני לא חושב שיש עדות טובה יותר לשינוי השיח הישראלי והאינטואיציה הישראלית בכל נושאי הליבה של הביטחון הלאומי, ובפרט ביחס לאחזקת השטח - מאשר התשובות שגנץ מספק כאן:

אם לתמצת, הייתי אומר שהתשובות שלו מסתכמות ב:
- שטח
- שטח
- שטח
- אורך נשימה אסטרטגי למאבק ארוך.

עברנו דרך ארוכה של הבראה וחיבור למציאות מ"מדינה שכיף לחיות בה" כחזון העל של לפני 20 שנה.

הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!