מנדלבליט הודה בחקירתו שלא בדק את 315 הכתבות של וואלה שצורפו לכתב האישום. לא עבר על הנספח במלואו.
— עמית סגל.
אתם באמת חייבים להבין כמה מזעזעת העובדה הזאת שנחשפה היום, וכמה היא סימפטומטית לכל תיקי נתניהו. הבעיה היא לא נתניהו האיש והמשפט שלו. הבעיה היא מערכת המשפט והיחס השלומיאלי והמזעזע שלה למשפט הכי חשוב שהיא אי פעם ניהלה בתולדות המדינה.
הבעיה ביסודה היא בעייה של קל וחומר.
הכסף שהושקע מצד המדינה בניהול המשפט הזה היה קונה לנו עוד צוללת דולפין ומשאיר קצת גם לנגמ"שים, אבל הניהול של המשפט הוא רשלני ו/או פושע בכל מקום שמסתכלים בו עם זכוכית מגדלת, ובהרבה מקומות שבהם לא צריך שום זכוכית מגדלת.
הבעיה המרכזית עבורנו כאזרחים היא שאם ככה הם מתייחסים למשפט החשוב ביותר שהגיע אי פעם לפתחם, איך הם מתייחסים למשפטים קצת פחות דרמטיים מבחינתם - המשפטים הרגילים של האזרחים הרגילים: המשפטים שלנו.
ככה נראית מערכת בטוחה בעצמה שהתרגלה שנים לכך שאין לה צורך להתאמץ, וכתוצאה מזה היא שכחה איך בכלל מתאמצים ומפיקים תוצר סביר, וזו תופעה אוניברסלית בתורת הארגונים. הבעיה היא שזה ארגון חשוב מדי, שאכן צריך לתפקד. בואו נגיד שתפקוד גבוה - זה לא.
אגב, יש לכל זה גם הקשר צה"לי ותרבותי עמוק:
מערכת ציבורית שמקדשים אותה ומאתרגים אותה מביקורת ציבורית - הופכת לבינונית במקרה הטוב, או גרועה מאוד במקרה הרע. גם את הצבא היה נהוג במחוזותינו לא לבקר (או כי "איך אתה מעז?!" - או כי "ביטחון מידע ואל תספק רעיונות לאויב"), והתוצאות - בהתאם.
אלה שתי דוגמאות של תופעה דומה.
הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!