🤦‍♂️ אני שונא את הדיון על שאלת ה"טרור" 🤦‍♂️

עמית סגל מתעקש לעשות שירות חשוב לעם ישראל ולהדגים פעם אחר פעם איך חברי הכנסת הערבים לא מסוגלים להודות בכך שהחמאס הוא "ארגון טרור". צריך להודות על כך - זה יותר ממה שאחרים עושים.

הנה עוד סרטון שהוא משתף, עם הדגמה צבעונית איך חבר כנסת מיועד מטעם רע"ם מסביר שחמאס הוא ארגון צדקה שמחפש הגדרה עצמית, אבל לא ארגון טרור.

זה אכן מדגים יפה את העובדה שהם "בצד הלא נכון", ומצלצל לקהל הישראלי כאבחנה בעלת משמעות, אבל האמת היא שזה מורח את הנקודה האמיתית לחלוטין.

לא אכפת לי אם החמאס הוא ארגון טרור. אכפת לי מכך שהוא ארגון אויב. אויב הוא אויב - גם אם הוא לא טרוריסט, והמהות של להיות איוב משמעותית בהרבה מאשר הפרקטיקה של המאבק שלו. גם אויב מנומס הוא אויב, והרבה פעמים הוא מסוכן יותר מהאויב הלא מנומס.

נניח לרגע שהחמאס בשמחת תורה היה מבצע פשיטה אוגדתית על כל המוצבים הצה"ליים, ומשם מתקדם בתנועה סדורה אל עבר בסיסי חיל האוויר בנגב תוך הטלת כיתור על היישובים הישראליים עם דרישות כניעה פורמליות על פי אמנת ז'נבה, וכל זה בלי שום מעשי טבח או אונס.

האם אז היינו בעצם בסדר עם החמאס? לא. זה היה עוד יותר גרוע, כי אז הם היו מצליחים הרבה יותר.

צריך להתעסק במהות - לא באסתטיקה.

הבעיה האמיתית עם חברי הכנסת הערבים, ועם כל הייצוג הפוליטי הערבי הנוכחי היא בכך שזה ברור כשמש שהם לא יגדירו את החמאס כ"אויב". וזו בעיה הרבה יותר מהותית מאשר השאלה הטכנית האם הוא ארגון טרור, שהיא בסופו של דבר שאלה אסתטית בלבד.

ביום שבו לישראלים יהיה ברור מי האויבים שלהם - הכל יהיה הרבה יותר טוב. והאמת היא שחבר הכנסת בסרטון הסביר את הכל מצוין: החמאס מחפש זכות קיום והגדרה לאומית - בארץ ישראל. זו ההגדרה הטובה ביותר לאויב שהוא יכול היה לתת.