🤢 חטיפת המטוס והבטן הרכה של ישראל 😵

אם אני הייתי אסטרטג במשמרות המהפכה האיראניות, והייתי מחפש דרך יעילה לפוצץ את החברה הישראלית מבפנים ערב הבחירות, הייתי בוודאות מנסה ללכת על נקודת התורפה המרכזית של ישראל: חטופים והיחס אליהם.

להבנתי, חטיפת המטוס הייתה גאונית ממש מהבחינה הזאת, ורק חסדי ה' ותושיית הטייס ההודי והנוסעים הצילו אותנו מהתממשות התרחיש הכי מסוכן עבורנו מבחינת חברתית.

אני לא מדבר על האפשרות לרסק את המטוס באדמה, ואני לא מדבר על האפשרות לרסק את המטוס לתוך הקרייה או הכנסת. אני מדבר על להכריח את ממשלת ישראל לבחור בהפלת המטוס בעצמה.

ברור שכברירת מחדל זה הישג יפה להפיל מטוס עם כמעט מאתיים ישראלים. זה טראומתי למדי בכל קנה מידה, אבל זה לא מתקרב בכלל למה שהיה קורה לתודעה הישראלית כאשר הייתה מוצגת בפניה הברירה בין להפיל את המטוס בעצמנו, לבין לתת לו לפגוע במתקן אסטרטגי או סתם להרוג הרבה מאוד אנשים בתוך בניין מגורים.

למה זה כל כך יעיל נגדנו?

כי אנחנו משוגעים בכל הנוגע לחטופים. הרי באמת אין כאן הרבה דילמה. אם מחבלים השתלטו על המטוס והם עומדים ממילא להרוג את כל הנוסעים, אז ברור שצריך להפיל את המטוס כדי למנוע נזק קריטי נוסף שהמחבלים מנסים לחולל. זו לא התלבטות עד כדי כך מורכבת. היא מורכבת רק בהינתן הסטיות שלנו בתחום.

ההתלבטות נהיית מורכבת רק בהינתן השיתוק המוחלט שאחז בצבא לאחר שהוא הרג בטעות את שלושת החטופים בתחילת המלחמה. היא מורכבת רק בהינתן זה שישראל כמעט נכנעה במלחמה לאחר שהחמאס רצח שישה חטופים, וחדלה מכל מבצעי החילוץ.

החברה הישראלית לא קרובה ללהיות בוגרת מספיק כדי לקבל בהבנה החלטה כזאת, והיא הייתה פונה נגד הממשלה על קבלת ההחלטה האפשרית היחידה במקום על האויב שהכריח אותנו לעשות זאת. במקום להתאחד נגד השיטה העמלקית הזאת ומי שהביאו אותה לכדי ביצוע היינו נאחזים זה בגרונו של זה.

מהבחינה הזאת, החסד שנעשה איתנו עם הצלת המטוס הוא חסד גדול בהרבה מאשר הצלת חיי הנוסעים. החסד הוא הצלת החברה הישראלית ממבחן שאני חושש שבוודאות היינו נכשלים בו.

(בתמונה רואים את גרוק לא מצליח לדמיין נכון את קו הרקיע של תל אביב).

הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי