בנוגע לתגובות שנכתבו על הפוסט של ליל החג, צריך לזכור משהו חשוב:

הגבורה המפוארת לא מבטלת את המחדל, אבל גם המחדל לא מבטל את הגבורה. סיפורי הגבורה שאנחנו הכי גאים בהם הם בדרך כלל סיפורים של מחדלים, ואנחנו עדיין גאים בהם למרות המחדלים.

צביקה גרינגולד עשה מעשה גבורה מפואר ובלתי נתפס שמוצדק להתגאות בו ברמה הלאומית, וזה לא מבטל את כל המחדל שגרם לכך שהמעשה יהיה נצרך.

דויד המלך שהרג את גוליית היה ביסוד העניין סיפור של מחדל מזעזע מאוד ברמה הלאומית שלא נגמר באסון גיאופוליטי רק בגלל גבורה מופרכת של רועה צאן שהגיע למקום במקרה.

האם בגלל המחדלים שברקע אנחנו לא יכולים לרוות קצת נחת מגילויים של גבורה? לא. זה לא עובד ככה. אני חושב שהערוץ הזה הוא לא הערוץ הכי מתמוגג מאושר מכל קיטש ברחבי הטלגרם, ודווקא בגלל זה חשוב מדי פעם לזכור את הצדדים היפים שבתוך המחדלים.

וחוץ מזה, זה אכן קידוש השם.

כשבעולם מרגישים שהישראלים הם גיבורי על (ולכן צריך להעריץ אותם/לשנוא אותם/לפחד מהם) - זה מצוין, אפילו כשזה מגיע על רקע של מחדל.