🧠 ארבע אמירות משמעותיות של נתניהו בפטריוטים 🔈

הקשבתי עכשיו לראיון האחרון של נתניהו בפטריוטים, והוא אמר שם ארבעה דברים שצריך לשים לב אליהם, בעיניי:

1. שאלת עזה והחמאס ומריחתה

כאשר נתניהו נשאל בנוגע לחמאס, הוא הצהיר שהתכנית היא לכבוש את הרצועה ולהשמיד את החמאס. בנוגע למועצת השלום, הוא ציין שאם יש כוח בינלאומי שרוצה לפרז את החמאס, "שיופיע מייד כדברי ביאליק", אבל כיוון שברור לכולנו שאין - ברור שזה מוטל עלינו. מהבחינה הזאת - הוא אמר שני דברים עקרוניים וחשובים:

א. העתיד המיידי של עזה הוא כיבוש כל הרצועה על ידי צה"ל.
ב. אין לנו שום סיבוך עם מועצת השלום, מכיוון שברור שהיא לא מסוגלת או מעוניינת לפרז את החמאס, ולכן התפקיד עובר אלינו.

עם זאת, נתניהו - כדרכו - נמנע מלהתייחס לשאלת עתידה של עזה בתרחיש הזה, שהרי על פי ההסכם הנוכחי - כיבוש של הרצועה על ידי ישראל הוא מבוא לשיקום הרצועה והעברתה לידי ממשלת טכנוקרטים שמובילה לאש"ף ולאופק למדינה פלסטינית.

אף פעם לא מיותר לציין שהמלכוד המדיני הזה הוא התוצאה של המוכנות שלנו לוותר על יעדי המלחמה למען החטופים, וזה חבל שגם משמאל וגם מימין מטשטשים את הנקודה הזאת, כי אנחנו מפחדים להסתכל במראה ולומר את זה לעצמנו בקול רם.

2. מלחמות ערב בחירות

כאשר נתניהו נשאל מדוע לא לעשות את זה כאן ועכשיו, הוא ענה בתשובה חריפה ועצובה מבחינה אסטרטגית: כי אם הייתי עושה את זה עכשיו, היו אומרים שאני עושה את זה משיקולים פוליטיים ערב בחירות. גם אם זה תירוץ שקרי, זה תירוץ שקרי סביר לחלוטין. הוא גם לא טועה בהערכה הזאת, כמובן. גם ביחס לאיראן ליברמן מזהיר בזמן אמת ש"נתניהו ילך למלחמה לפני הבחירות כדי להציל את עצמו".

חשוב להבין, שזו לא רק בעיה מקומית, אלא גם שיקוף של חולשת יסוד בדמוקרטיות:

כמו שמדינת ישראל פגיעה להפתעות צבאיות בחגים ושבתות, כך כל הדמוקרטיות פגיעות ומשותקות מבחינה מדינית לקראת בחירות. צריך להכיר את הבעיה הזאת, וצריך להילחם בשיח הזה. האתגרים הצבאיים והמדיניים לא הולכים לישון לקראת בחירות - הם רק מתגברים, כי זו נקודת חולשה ביכולת של ממשלות ליזום.

3. שאלת החוות ביו"ש ובנגב

נתניהו סיפר על מהפכת החוות ביו"ש, ואז עבר להתלונן על הדיפ-סטייט שתוקע מהפכת חוות דומה בנגב, דווקא כי שם חל החוק הישראלי. נתניהו אמר במפורש לחלוטין שביו"ש הרבה יותר קל לחתוך את הבירוקרטיה כי צו של אלוף זה מספיק כדי לייצר מציאות, אבל בשטח הריבוני זה קשה פי כמה, כי כאשר הפקידים מתנגדים יש להם המון מקלות בגלגלים שאפשר לדחוף.

כבר כתבתי על כך בעבר בערוץ, וזו תופעה שראוי להפנים אותה. במדינת ישראל של היום הרבה הרבה יותר קל ליישב את יהודה ושומרון מאשר את הנגב והגליל.

4. האופוזיציה לכתר החרמון

נתניהו ציין שלאורך השלבים הראשונים של המלחמה כל ההחלטות העקרוניות הגדולות נתקלו באופוזיציה של לפחות אחד מהקודקודים של מערכת הביטחון אם לא שניים. הוא הזכיר את רפיח, הוא הזכיר את חיסול נסראללה והוא הזכיר גם את... כתר החרמון!

אני זוכר איך בזמן אמת אמרו שהצבא בעצם שמח מאוד לקבל את המשימה הזאת ודחף אליה, אבל הנה עדות מפורשת של נתניהו על כך שיצירת אזור החיץ הסורי וכיבוש כתר החרמון היו גם כן ברשימת הצעדים שמערכת הביטחון ניסתה לבלום.

אני לא מאוד מתפלא. מבצע חץ הבשן שבו חוסלו המאגרים של הצבא הסורי - זה בדיוק מה שמערכת הביטחון הקלאסית שלנו הכי אוהבת: תקיפות מדויקות מהאוויר שתוכננו שנים מראש ליום שבו תיווצר הזדמנות. לעומת זאת, כל מי שמכיר איך התנהל כיבוש אזור החיץ יודע שזה היה מאולתר לחלוטין. עכשיו אנחנו גם יודעים למה זה נראה ככה: כי הפיקוד העליון אכן לא דחף ולא הכין, אלא קיבל הנחתה על כך מלמעלה, והעסק יצא לפועל דרך יוזמה מקומית מלמטה.

הצטרפו לחפ"ש האסטרטגי!