מחירי הדלק בישראל שובר שיאים, וזה זמן טוב לשאול למה בכלל אנחנו ממסים נסיעה בצורה הזאת, מה התכלית של מס הבלו הידוע לשמצה ומה האלטרנטיבה שתהיה טובה יותר.

הבלו מתייחס בפועל לצריכת דלק כאל דבר שהמדינה רוצה שנצרוך ממנו פחות, קצת כמו מס על סיגריות. הוא מייקר את מחיר הדלק באופן שמשקף את העלות החברתית האמיתית שלו, ובכך יוצר תמריץ כלכלי לצמצם שימוש, לחסוך באנרגיה ולעבור לחלופות נקיות יותר. אבל הבעיה המרכזית שהמדינה צריכה לפתור היא לא שריפת בנזין. היא פקקים.

נהג ברכב חשמלי עומד באותו פקק בדיוק כמו נהג בבנזין, אבל לא משלם בלו על בנזין. זו הסיבה שהמדינה העלתה את שיעור המס על רכבים חשמליים, החשש לאבד הכנסות עצומות על הדלק, אז יש פה אינטרס שלילי למדינה בגלל הדרך בה המס נגבה.

מעבר למס נסועה דיפרנציאלי מתקן את הכשל המבני של מערכת המס ומחזיר את ההיגיון הכלכלי לתחבורה: הוא מייצר תמחור ישיר ומדויק של הנזק האמיתי – גודש במוקדי החיכוך בשעות העומס. במקום ענישה קולקטיבית של מרחקים וסבסוד צולב שבו תושב פריפריה בכביש פתוח מממן נהג שזוחל בתוך גוש דן, מס נסועה חכם מפנים את ההשפעות החיצוניות ומשקף את העלות החברתית בנקודת השימוש. המנגנון הזה מתמרץ פיזור ביקושים, מסיר את העיוות המגוחך שמעניק פטור ממס לרכבים חשמליים שסותמים את הכביש בדיוק כמו רכבי בנזין, ומבטיח שהמיסוי ישרת התייעלות משקית וחיסכון בשעות עבודה אבודות.

במקביל, הציבור זקוק לאלטרנטיבה ממשית לרכב הפרטי: תחבורה ציבורית נוחה, תכופה ואמינה, שנשענת על פתיחת השוק לתחרות אמיתית ולהפעלה פרטית. הזרמת מיליארדי שקלים לאותם מנגנונים ביורוקרטיים כושלים רק משמרת מונופולים שאינם נותנים דין וחשבון לנוסע. מתן חופש פעולה לחברות פרטיות לקבוע קווים, לתמחר שירות ולהתאים את עצמן לביקושים בזמן אמת, יכריח את השחקנים בענף להשתפר וייצר מערך תחבורתי יעיל שמהווה פתרון מעשי ולא נטל על משלם המיסים.

והפחתה זמנית של הבלו? היא אולי מורידה כמה אגורות מהמחיר בתחנה, אבל לא מתקנת שום דבר במבנה עצמו. לכן קל להבין למה צעדים כאלה מקבלים ניחוח של כלכלת בחירות: הקלה מיידית ומאוד נראית לעין, בלי להתמודד עם הבעיה מהשורש.

אם המדינה רוצה למסות משהו כדי שנצרוך אותו פחות, שתמסה את מה שבאמת יוצר את הנזק: נסיעה בכבישים עמוסים. מודל המס של שנות ה־50 כבר די מיצה את האירוע.