עזות המצח של רונן בר בלתי נתפסת.

א. בר הוא אמפירית ראש סוכנות המודיעין הכושל ביותר בדברי ימיה של מדינת ישראל.

בשונה מראש אמ״ן לבר לא הייתה אחריות על איסוף משורה ארוכה של זירות לחימה, עזה היא זירת הליבה שלו. בר כשל כישלון מוחלט בהבאת מידע יומינטי שיתריע מבעוד מועד על כוונות האויב. המידע הסיגינטי שהופק זכה לטיפול רשלני, כאילו גם אם תצא לפועל בדפ״א מסוכנת פשיטה מוגבלת בהיקפה, אין זו סיבה מספיק טובה לנער את כל העולם ואשתו, לדרוך את הכוחות בגבול, להקפיץ את כיתות הכוננות ולקפל התקהלויות ענק בשטחים פתוחים.

ב. בר היה מאדריכלי קונספציית ההטבות הכלכליות תמורת שקט. לזכותו ייאמר שלא היה לבד בגישה המוטעית הזו, שלא נבלמה בידי הדרג המדיני אלא אושררה.

ג. האיש הורה לבצע פעולות איסוף מודיעין אחרי שר מכהן מחשש לחדירת כהניזם למשטרה. החלטה פוליטית מופרעת בנוסח השטאזי.

ד. האיש שיגר איומים חסרי רסן נגד ראש הממשלה באמצעות מקורבו יורם כהן, שהודיע שבר ״מרסן את כוחו״ מול ראש הממשלה. אמירה בלתי נתפסת, שמחדדת שהאיש לא ראה את עצמו ככפוף לדרג מדיני אלא כישות אוטונומית בשירות ״ממלכה״ מדומיינת שאינה עונה לשם מדינת ישראל ומוסדותיה הנבחרים.

ה. ההוכחה הסופית לכך שבר לא ראה את עצמו כפוף לממשלה, וגם לא באמת ראה את עצמו כנושא באחריות אישית וישירה למחדל, הייתה כשסרב לקבל את החלטת הממשלה לסיים את כהונתו, תוך שהוא נאחז בקרנות המזבח וכותב לשרי הממשלה שישמע רק לבית המשפט. פארסה שלא הייתה כדוגמתה מול אף ראש ארגון ביטחוני מכהן - מרד כפשוטו.

התנהלותו של בר הייתה ועודנה יהירה ומסוכנת, פוליטית למהדרין, אנטי ממלכתית ואנטי דמוקרטית.

לקיחת האחריות של בר הייתה מהפה לחוץ, אפס אחריות והרכנת ראש אמיתית. מביש.